מאמר: הפוליטיזציה של הספורט הא-פוליטי בארץ ישראל
ענת קדרון ואודי כרמי
בין הרשימות שהתמודדו באסיפת הנבחרים הרביעית של היישוב היהודי בארץ ישראל בשנת 1944 הייתה גם רשימה של הסתדרות "מכבי". מאמר זה דן בגורמים שהובילו את "מכבי" להפוך למפלגה פוליטית, בהשתמשה בספורט כמנגנון גיוס אלקטורלי. הסתדרות "מכבי" הייתה ארגון הספורט הראשון שהוקם בארץ ישראל. היא הציגה את עצמה כארגון לאומי לא-פוליטי. בעקבות הקמתה של התאגדות "הפועל" בשנת 1926 זוהתה "מכבי" יותר ויותר עם המחנה האזרחי. ראשי הסתדרות "מכבי", בהם יוצאי גרמניה ואוסטריה, שעלו ב"עלייה החמישית", התלבטו זמן רב באשר להפיכתה של "מכבי" למפלגה. הם הצטרפו למפלגת "עלייה חדשה", שביטאה, מבחינות רבות, את תפיסת עולמם של יוצאי מרכז אירופה. בשל חילוקי דעות אידאולוגיים עם "עלייה חדשה" החליטה "מכבי" להתמודד כמפלגה עצמאית בבחירות לאסיפת הנבחרים. סימן שאלה
גדול ליווה את ההחלטה להתמודד: האם יגלו חברי "מכבי" נאמנות לארגון הספורט גם במתכונתו החדשה כמפלגה פוליטית? "מכבי" נכשלה בבחירות: רק שלושה מחבריה נבחרו לאספת הנבחרים. בשנת 1946 , בבחירות לקונגרס הציוני הכ"ב, התמודדה "מכבי" שוב כמפלגה. הכישלון היה מוחלט, "מכבי" לא הצליחה להשיג אפילו מושב אחד. הניסיונות להפוך למפלגה פגעו במעמדה של "מכבי". ההצטרפות למפלגת "הציונים הכלליים" לאחר קום המדינה שמה קץ לשאיפות הפוליטיות העצמאיות של "מכבי". היא הפכה לארגון ספורט בחסות מפלגה פוליטית. פעילותה הפוליטית במפלגת "הציונים הכלליים" וקבלת תמיכה כלכלית מן המפלגה היו
סוף פסוק לניטרליות המוצהרת של "מכבי". "מכבי" חדלה לשמש כארגון הספורט הלאומי.
