מאמר: עבריינים וצרכנים: אוהדי הכדורגל המקצועני במשפט הישראלי
אביטל מרגלית
אוהדים של קבוצות כדורגל ממשיגים את עצמם בעיקר במונחים של זהות והשתייכות חברתית, תרבותית וקהילתית, אם כי לא רק כך. רק מעטים מהם ימקמו את היותם נמעני המשפט כחלק מהותי או מרכזי בהגדרתם העצמית כאוהדים. עם זאת, רובם מודעים להיותו של המשפט חלק מעולם הספורט. אך גם אם עובדת היותם נמעני המשפט נמצאת בשולי התודעה של האוהדים אין זה אומר שמעמדם של האוהדים במשפט הוא חסר חשיבות. מאמר זה בוחן את ההתייחסות לאוהדים במשפט הישראלי, הן במסגרת משפט המדינה והן במסגרת המשפט הפנימי של עולם הספורט, באמצעות ניתוח טקסטים משפטיים ממגוון אתרים משפטיים. ניתוח זה מלמד כי עיקר ההתייחסות לאוהדים היא במסגרת ההליכים שעניינם איסור אלימות בספורט. התוויית תווית עבריינית היא במרכז היחס המשפטי לאוהדים, ואף נמצא ביטוי לפקפוק בהגדרתם כאוהדים. נוסף על כך, ההתייחסות המשפטית לאוהדים משקפת במידה רבה את תוצריהם של הליכי המסחור של הכדורגל והעמדתו של האוהד כצרכן של הקבוצה. תפיסה זאת מרדדת את מערך היחסים המורכב בין האוהד לבין קבוצתו ובין האוהדים לבין עצמם לכדי מערכות של יחסי שוק. יתרה מכך, האוהדים אינם נמצאים בגופים שתפקידם לקבל החלטות בדבר קביעת ההסדר המשפטי של אסדרת הכדורגל, והדין אינו מתייחס אליהם כאל בעלי עניין שזכותם להישמע. מניתוח זה עולה כי המשפט אינו מבטיח לאוהדים כל הגנה, גם כאשר מדובר בנושאים שהם בליבת האהדה. בכך המשפט פוגע למעשה באוהדים, במקום לשמש להם בלם ומגן.
