מאמר: אנתרופולוגיה יישומית במציאות של הגירה (עלייה)
וקליטה
רוית תלמי־כהן
פיתוח מדיניות של הגירה )עלייה( וקליטה מצריך התחשבות במגוון
פרמטרים שניתן לבחון בעזרת תחומי דעת שונים. מטרתו של מאמר זה היא לספק לקוראים הבנה רחבה של נקודת המבט הייחודית של האנתרופולוגיה היישומית וכיצד היא יכולה לסייע בנושא. בחצי המאה האחרונה התחוללו באנתרופולוגיה החברתית־תרבותית שינויים תאורטיים ופרגמטיים ניכרים כחלק מן הביקורת שהופנתה כלפיה על תפקידה בכיבוש האימפריאלי ובתקופה הקולוניאליסטית. הביקורת נגעה, בין היתר, לשיתוף פעולה עם (Pels & Salemind, השלטון, להתגייסות לקולוניאליזם וליצירת דיכוי נוסף 1999). ביקורת זו וסיבות נוספות הובילו את העוסקים באנתרופולוגיה לחשיבה מחודשת, וחשיבה זו פיתחה את הגישה הביקורתית, את הגישה ההוליסטית ואת הגישה הרפלקסיבית. מוסדות וארגונים לא נתפסו מלכתחילה כ"צודקים" ו"טובים" מטבעם, והמחקר על יחסי כוח ועל אלימות מבנית התפיסה בנוגע לתרבות התרחבה: (Scheper-Hughes, 2000) ומוסדית התחזק
תרבות אינה נחקרת כ"זרה" וכמבודדת באזור גאוגרפי ובעל גבולות ברורים, אלא כהוליסטית, בעלת הקשרים ומשמעויות רחבים במיוחד במציאות של גלובליזציה ורשתות חברתיות. בתוך כך, מיקומו של החוקר בשדה המחקר דרש (ועודנו דורש) לעסוק בשאלות של יחסי כוח, אתיקה ומוסר.
