מאמר: סוכנות ואידאולוגיה בגוף: המקרה של מורות לריקוד
הודל אופיר
כתב עת מגמות נד(2), 2019, 277-298.
ההתייחסות המחקרית והתאורטית לגופים מלמדים היא מועטה גם בשדות שהגוף הוא גורם מרכזי בהם, כמו חינוך לריקוד. במאמר זה, המבוסס על מחקר אתנוגרפי בקרב מורות לריקוד וממוקד בַּגוף המלמד־הרוקד, אני בוחנת את פעולות הגוף המלמד ומאירה אותו כאתר אידאולוגי ואתר של סוכנות agency( (. אני קוראת תיגר על גישת יחסי הכוח שמורות ומורים לריקוד מתוארים בה בדרך כלל כסוכנים של משטור ומשמוע, ושואלת אם ניתן לראות בגופן של מורות לריקוד, באופנים שהן מלמדות בהם עם גופן ודרכו, ערכים והשקפות תרבותיות של חינוך שהם מחוץ לתבניות של דיכוי ושחרור או מֵעבר להן. אם כן, אילו הם? כיצד נושאים ונותנים עליהם גופיהן המלמדים של המורות? כיצד הם מנחילים ומשנים אותם? אילו חוויות־היות ) lived experiences ( נוצרות ומיוצרות על־ידם? את בירור השאלות הללו אני עורכת באמצעות המושג “חתימת גוף”, שאני מגדירה כייחוד גופני־תנועתי של מורה לריקוד. המאמר מציג שלוש חתימות: “גוף וירטואוזי”, “גוף מטפל” ו”גוף אניגמטי”. הטענה היא כי חתימות אלו מגלמות אידאולוגיות רווחות של חינוך במערב ובו־בזמן הן משקפות את יכולתן של מורות לתמרן באידאולוגיות הללו ולחוללן מחדש. לטענתי, מושג חתימת הגוף מדגיש את המתח התמידי המתקיים בין פעולה ומבע אותנטיים חולפים לבין דפוסים תרבותיים יציבים. הוא מאיר את מרכזיותו של הגוף המורה ואת כוחו ומציע עדשה מקורית לבחינת הדינמיקות שבין מלמדים לבין לומדים וביניהם לבין ערכים חברתיים־תרבותיים.
